"אתה חיובי ל-HIV/איידס, נכון? אֵיך אם גם הילד שאתה נושא ידבק ב-HIV?" השאלה הזו נוחתת לא פעם באוזני מאז שאמרתי שאני רוצה להיכנס להריון עד במהלך תוכנית ההריון. אבל אני יודעת שיש לי את ההזדמנות והאפשרות ללדת ילד בריא בלי להידבק ב-HIV. זו החוויה שלי להיכנס להריון ולידה כאדם עם HIV/איידס.
הוכרזה חיובית ל-HIV/AIDS חודשיים לאחר הלידה
הייתי רק בת 17 כשילדתי בפעם הראשונה. החוויה הראשונה הייתה ממש קשה לחיות.
באותה תקופה ילדתי תאומים, אבל היה צריך לטפל בהם יחידה לטיפול נמרץ יילודים (NICU) כי המשקל שלהם היה נמוך מדי. בעיצומם של הכאבים לאחר הלידה כשהתפרים מהניתוח הקיסרי עדיין רטובים, נאלצתי ללכת הלוך ושוב לשני בתי חולים.
ראשית, נאלצתי לספק חלב אם לתאומים שלי. לאחר מכן נאלצתי לטפל בבעלי שטופל בבית חולים אחר. בגיל הצעיר הזה נאלצתי לקחת על עצמי את התפקיד של אמא וגם של רעיה.
במהלך החודש שאחרי הלידה, בעלי טופל שלוש פעמים בשתי מחלות שונות. ראשית ושנית, הוא טופל בטיפוס. בפעם השלישית הוא טופל בשחפת (TB).
פעם אחת הרופא שטיפל בבעלי קרא לי לחדרו. הוא אמר לי שבעלי נדבק בנגיף ה-HIV וחשד שאולי גם אני נדבקתי ב-HIV. הגבתי למידע בשתיקה והנהנה, בלי לתהות אפילו מה זה HIV. בלי פחד או הפתעה.
אני, שרק סיימתי את חטיבת הביניים, לא ידעתי דבר על המחלה, גם על HIV וגם על שחפת. התעלמתי גם מעצת הרופא שגם אני אעבור בדיקת HIV. אני מרגישה את עצמי בסדר, בריאה בלי שום תלונות על כאב. שלא לדבר, אני חושב שבדיקות HIV יהיו פשוט בזבוז כסף. אני לא רוצה.
החדשות הרעות לא עוצרות שם. בעלי נפטר כעבור חודש. מתחשק לי לקלל, Mלמה כל זה צריך לקרות לי?
הרופא הסביר שוב ביתר פירוט על המחלה שבעלי סבל עד שמת. הוא גם הסביר כיצד הסיכון בהעברת המחלה אליי ולכלול את התאומים שלי שזה עתה נולדו. הרופא שוב ביקש ממני לעשות בדיקת HIV, שכללה בדיקת התאומים.
לבסוף בדקתי את עצמי, ונאמן לחשד הרופא נדבקתי ב-HIV. לא בדקתי את התאומים. אין לי מספיק אומץ להסתכן בעוד חדשות רעות שאולי אקבל. עצם ההצהרה שנדבקתי בנגיף הזה זרקה את מוחי לכאוס.
העובדה שלא ניתן לרפא את המחלה הזו גרמה לי לדיכאון עוד יותר לאחר שנפגעתי מהמציאות הקשה פעמים רבות. המצב הנפשי שלי גרם לי לתת לתאומים להיות מטופלים על ידי המשפחה.
אמנם זה נשמע הגנה עצמית, אבל חוסר המזל שחוויתי בגיל הזה גרמו לי לחפש מקלט בסמים ובאלכוהול. רציתי לברוח ולהסתתר מהפחד המייסר. פחדתי לעתיד שלי, יתרה מכך פחדתי שגם התאומים עלולים להידבק ב-HIV. מה יקרה לילד שלי אחר כך?
במשך שנה אחת חיי היו כמו עפיפון שבור, נסחף ללא מטרה. עד שלבסוף הבנתי שיש לי תאומים שהם באחריותי. לבסוף התקשרתי לקרוב משפחה וביקשתי עזרה להביא את התאומים לבדיקת HIV.
החדשות הבלתי צפויות הגיעו, שני הילדים שלי היו שליליים ל-HIV. איזה נס, חדשות טובות שמרגשות אותי שוב.
עבור אנשים החיים עם HIV/AIDS (PLWHA) שאינם נוטלים תרופות אנטי-ויראליות או אנטי-רטרו-ויראליות (ARV) במהלך ההריון, הסיכוי ללדת תינוק שלילי HIV הוא 60-65%. אז ההסתברות שהתאומים שלי יידבקו ב-HIV היא 35-40%.
עם זאת, אם אמהות עם HIV/איידס שווקות לקחת טיפול תרופתי לפני ובמהלך תכנון הריון, אזי הסיכון להעברה אנכית של HIV הוא רק 0.2%. שמחתי לשמוע את החדשות. זה היה כאילו יש תקווה חדשה עבורי ועבור התאומים.
הריון שני לאחר נטילת תרופה באופן קבוע
החדשות הטובות נתנו לי כוח להתרומם. התחלתי לחפש עזרה הקשורה לטיפול תרופתי עבור PLWHA. בשביל זה הלכתי ל-puskesmas עד שלבסוף הכרתי את עמותת PLWHA וקרן Pelita Ilmu (YPI).
יחד עם עמית PLWHA, אנו מחזקים אחד את השני. אני גם נוטל באופן קבוע תרופות ARV באופן קבוע.
תשע שנים אחרי שבעלי עזב, התחתנתי שוב עם גבר שהוא גם נשאי HIV. אבל ההרמוניה הביתית שלנו נמשכה רק לרגע. ההבדלים הרבים שאנו מרגישים גורמים למריבות אחר קרבות להתרחש ללא הרף.
בעיצומו של תנאי בית כאוטי, הוכרזתי בהריון. הריון שהבנתי לאחר איחור של יותר משבועיים. אבל זה הריון לא מתוכנן.
עבור זוגות החיים עם HIV, יש לתכנן את ההיריון בצורה טובה ככל האפשר על ידי השתתפות בתוכנית PMTCT ( מניעת העברה מאם לילד) . תוכנית זו נועדה למנוע העברה אנכית של HIV/איידס מהאם לעובר במהלך ההריון.
למרות זאת, אין לי הרבה מה לדאוג. למרות שאנשים רבים דואגים אם התינוק שאני נושאת יידבק או לא. אני כבר יודע מספיק על המצב הבריאותי שלי.
בעלי ואני שנינו חרוצים לקחת תרופות ARV עד שכמות הנגיף בגופנו אינה ניתנת לזיהוי. אז אני מאמינה שהסיכוי שלי ללדת ילד שלילי HIV הוא גבוה מאוד.
אולם הריון זה לא הביא שלום לביתי. בעלי אפילו האשים שהילד שנשאתי היה תוצאה של רומן, משהו שמעולם לא עשיתי.
אני לא רוצה לבזבז את האנרגיה שלי על ההאשמות האלה. אז בחרתי לעבור את התהליך הזה של הריון לבד. כל חודש אני פונה לבית החולים לבדיקת בריאות מיילדותית.
לילד יש מחלה נדירה כי אנחנו זוגות דם
עם זאת, תהליך זה ממש קשה לעבור. מחשבות רעות שוב ושוב על הפלה עלו לי בראש. פעם אחר פעם אני דוחה את הכוונות הרעות האלה.
עד שבוע 32 להריוני המליצו לי לעשות ניתוח קיסרי. למרות ש-PLWHA יכולה ללדת כרגיל, המצב שלי, שאינו מראה סימני צירים, מוכרז כבלתי אפשרי ללידה רגילה.
ההחלטה שלי לבדוק את עצמי באופן שגרתי, לקחת טיפול תרופתי, ולא להפיל את ההריון, לדעתי היא הבחירה הנכונה. ילדתי בת שהיא בריאה ולא נגועה ב-HIV.
הפנים של התינוק שלי שכל כך דומות לאביו הן גם הוכחה לכך שמעולם לא בגדתי. אבל עובדה זו לא יכולה להחזיר את גורלם של נישואינו שנהרסו.
אפי (29) מספר סיפורים לקוראים.
יש לכם סיפור הריון או חוויה מעניינת ומעוררת השראה? בואו נחלוק כאן סיפורים עם הורים אחרים.
